פסק-דין בתיק ת"א 58640-05-12

1.         בפני תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975 לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע- קטין יליד 2008 (להלן: "הקטין")ולהוריו, כתוצאה מתאונת דרכים בה נפגע הקטין ביום 19.3.12.

            על פי הנטען בכתב התביעה, במועד התאונה, ירד הקטין מאוטובוס מ.ר 7773010 (להלן: "הרכב") בו נהג הנתבע 1 ותוך כדי שחצה את הכביש פגע בו הנתבע 1 שנהג כאמור, ברכב.

            הקטין אושפז ליומיים בבית החולים ונטען כי כתוצאה מהתאונה הינו סובל מכאבים וצלקות בפנים ובראש. התובעים 2-3 טענו להפסדי שכר והוצאות נסיעה כתוצאה מהתאונה.

2.         כתב ההגנה הוגש על ידי נתבעת 2, גם בשם הנתבע 1, תוך שהובהר בו כי הוגש גם מטעם נתבע 1 מטעמי זהירות בלבד ובכפוף לבירור הנסיבות הנטענות להוכחות קיומו של כיסוי ביטוחי בתוקף.

            בדיון שהתקיים ביום 24.12.12 הודיע ב"כ הנתבעים כי הנתבעת 2 כופרת בכיסוי הביטוחי. מאחר שב"כ התובעים הודיע כי לא יעמוד על מינוי מומחה רפואי וכי יסכים כי קביעת הפיצוי בגין רכיב כאב וסבל, תיעשה לאחר התרשמות בית המשפט מהצלקת שנותרה לתובע, נקבע התיק להוכחות, תוך הוראה כי הקטין יתייצב לדיון על מנת שביה"מ יוכל להתרשם מהצלקת.

            בסיכומיה טענה הנתבעת 2 כי לאור הסתירות בגרסאות לגבי נסיבות התאונה, לא הוכח כי הקטין נפגע מהרכב בו נהג הנתבע 1. כן נטען להעדר כיסוי ביטוחי לאור העובדה שהפוליסה שהוצאה החריגה שימוש ברכב למטרה עסקית של הסעת נוסעים בשכר. בנוסף נטען כי מדובר בנזק של מה בכך וכי בכל מקרה הנזקים שנטענו, לא הוכחו.

3.         בראשית דיון ההוכחות השני,לאחר שבדיון הראשון כבר נשמעו רוב  העדים, ביקשו התובעים לצרף לתביעה את קרנית. בהתאם להחלטתי מיום 10.6.13, מאחר שכבר נשמעו 3 עדים והתרת התיקון תגרום לשמיעה חוזרת של אותם עדים (שכן לקרנית לא ניתנה הזדמנות לחקרם), ומאחר שממילא פתוחה הדרך בפני התובעים להגיש תביעה נוספת נגד קרנית, לא הותר הצירוף. יחד עם זאת, בהתאם להחלטה מיום 8.8.13 הובהר לצדדים, כי לאור טענת הנתבעת 2 להעדר כיסוי ביטוחי, וככל שהצדדים לא יודיעו על התנגדות, תידון תחילה שאלת הכיסוי הביטוחי ובמידה והתביעה כנגד נתבעת 2 תידחה, יותר תיקון כתב התביעה. אף אחד מהצדדים לא הודיע על התנגדות ולפיכך, כאמור תידון להלן שאלת הכיסוי הביטוחי בלבד.

4.         מטעם התובע העידו התובע 2- אביו של הקטין.

            מטעם הנתבעים העידו- הנתבע 1, מר ג'אסר גדבאן (להלן: "גדבאן"), והגננת סוהאד בדר (להלן: "הגננת"). כן העיד חוקר אשר הגיש תצהיר, דיסק ותמליל חקירה שערך.

דיון :

5.         לאחר שעיינתי בכל המסמכים שבתיק והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה כנגד הנתבעת 2 להידחות.

            שוכנעתי כי התאונה ארעה כתוצאה מפגיעת רכב הסעות של חברת ההסעות אותה מנהל גדבאן (להלן: "החברה"). הפגיעה אירעה במסגרת נסיעת רכב הסעות ובמסגרת פעילותה העסקית של החברה בהסעת ילדים. מאחר שהפוליסה שהוצאה לרכב שנטען כי היה מעורב בתאונה, לא כיסתה הסעה בשכר, אין כיסוי ביטוחי לרכב שבנדון:

            אביו של התובע העיד באופן חד משמעי כי הקטין נפגע מרכב הסעה שהסיע אותו מהגן וכי הוא שילם לחברה עבור הסעות הקטין כל יום (עמ' 7 שורות 4-9, עמ' 8 שורה 6). אמנם, האב לא נכח בעת התאונה, אולם אין חולק שהקטין נפגע בהיותו בדרכו מהגן לביתו ואין חולק שבאופן קבוע, רכב הסעות של החברה, היה מחזירו לביתו.

            עוד שוכנעתי כי הנתבע 1 הוא זה שנהג ברכב בעת התאונה וכי המדובר היה בהסעה שביצע לאור עבודתו בחברת ההסעות. על פי עדות הגננת, שהינה עדה ניטרלית ומצאתי את עדותה מהימנה, הנתבע 1 הוא נהג ההסעות שהסיע בד"כ את הילדים מטעם החברה (עמ' 22 שורה 18) אם כי בשיחתה עם החוקר ציינה הגננת כי היה גם עוד נהג. כן העידה הגננת כי היא אף ראתה את הנתבע 1 לוקח את התובע באותו יום (עמ' 23 שורות 2-5 וכן בשורה 19).

            לא מצאתי טעם בגינו אין לתת אימון בעדותה של הגננת על פיה הנתבע 1 הוא זה שהסיע את הקטין כבר מהגן. גרסה זו נתמכה גם בעדות אביו של הקטין על כי הנתבע 1 הוא זה שברוב המקרים הסיע את הקטין (עמ' 7 שורות 25-26).

            עדותו של הנתבע 1 בעניין, לעומת זאת, לא נמצאה מהימנה בעיני. הנתבע 1 העיד תחילה כי אינו מבצע הסעות של ילדים (עמ' 9 שורות 26-27) ואולם, מייד בהמשך העיד כי: " היום אני עושה את זה" (שורה 29), וכשנשאל ביחס למועד התאונה השיב מפורשות: " אז, אני הייתי הנהג של ההסעה". הגרסה כאילו בוצעה החלפה בצומת, בין גדבאן לנתבע 1, לא הגיונית ובין עדות גדבאן והנתבע 1 נפלו סתירות. אדגיש כי גם אם בוצעה החלפה, שוכנעתי כי היה זה במסגרת עבודתו של הנתבע 1 בחברה, ובמסגרת הנופלת לחריג לכיסוי הביטוחי כהסעה בשכר.

6.         לעניין חוסר הסבירות בטענה כי בוצעה החלפה, אציין כי בהתאם לעדות האב, המרחק בין מקום ההורדה לבית הוא 30 מ' בלבד והקטין נהג לעלות הביתה לבד, או שסבתו היתה אוספת אותו (עמ' 7 שורה 22).

            גדבאן העיד כי הצומת בה נטען כי בוצעה ההחלפה, מצויה פחות מ- 100 מ"ר מהבית של הקטין וכי מאחר שהכניסה לבית היא חד סטרית והנתבע 1 היה באזור, העדיף להעביר את הקטין לנתבע 1 במקום לשלוח אותו ברגל (עמ' 26 שורות 13-18). אינני מוצאת כל היגיון בכך שבוצעה החלפה ביחס למרחק כה קטן, כאשר גדבאן העיד כאמור בדומה לאב, כי הקטין יכול היה גם ללכת לבית ברגל (שהרי כאמור ציין כי העדיף להעבירו לנתבע 1, במקום לשלחו ברגל. כלומר, הייתה אפשרות, כפי שאף העיד האב, שהקטין יעלה לביתו ברגל).

            הנתבע 1 העיד כי לפעמים בגלל שיש עומסי תנועה, גדבאן מגיע עד הצומת ומהצומת הנתבע 1 מסיע את הקטין (עמ' 10 שורות 6-7). לעומת זאת, כעולה מהתמליל שצורף (נ/5), ניסה גדבאן לשוות להעברה אופי משפחתי: " בתור קרוב משפחה שלנו הוא נתבקש לקחת אותו 40 מ' לכניסה לבית" (עמ' 8 שורות 27-28 בתמליל). אולם, בחקירתו העיד אב הקטין כי אין לו כלל קשר עם הנתבע 1 וכי " זה אותו שם משפחה, אבל זו משפחה גדולה, הוא לא קרוב משפחה שלי לא מקרוב ולא רחוק" (עמ' 8 שורות 1-2).